<h1>ספר האסופות סימן ק"א</h1>
<h2>דף ח:</h2>
עתה נפרש דין סכינין. סכין שחותך בו הגוי ובולע כל שעה האיסור אין שוחטין בו, ואם שחט קיימא לן כרב דאמר בפרק קמא דחולין קולף מקום שחיטה, ואם חייש דשמא הגוי צלה בו, בעי ליבון, והיינו דא' בתוספתא דע"ז [פ"ט ה"ב] הסכין מלבנו באור, והא דא' בפרק כל שעה [ל' ע"ב] והלכתא אידי ואידי ברותחין, לפי שקודם הפסח התירא בלע, אבל סכין של גוי בולע כל שעה איסור, לא די בהגעלה אלא צריך ליבון כדאי' בסוף ע"ז [ע"ו ע"א] האי התירא בלע, והאי איסורא בלע וסכין קטן של גוי די לו בהגעלה, אם לא שראה שלקח מחלב בסכין, והניח על הפתילה בלהבה. סכין של גוי, שחתך בו פת או בשר ישראל גורד מקום החתך סכין ששחט בה טריפה, צריך לקנח קודם שישחוט בהמה אחרת או חיה או עוף, ואם לא קנח בינתיים, צריך לקלוף מקום החתך.
